זיכרונות מתוקים מדי


לד.ר


ומאז שהגרנו, רק השמנו,

הציצים שלנו התמלאו

החגורות נלחמו בכרסים

כל כך הרבה געגועים

שהכנסנו בחזרה פנימה, 

הבור היה כל כך עמוק, וגיחך על הניסיונות של הידיים שלנו

למשוך למעלה את הגופות שלנו ששקעו בביצת הבוץ 

שמשכה אותנו למטה, מטה, 

וכשנסענו לביקור בחזרה, אף אחד לא יכול היה להתעלם 

היינו לחתולי בית, שסורסו ועוקרו, והניחו את כל יהבם בלאכול כמה שיותר ולשכוח 

והבשר העודף עמד בינינו, לבין אלו שהשארנו מאחור