בּסדקים
אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת סְדָקִים בַּמְּצִיאוּת.
הוֹלֶכֶת עַל הַקַּוִּים, וְאָז
פּוֹרֶצֶת מֻחְלָט, טוֹרֶפֶת מַה שֶּׁזָּז.
לוֹקַחַת כָּל מַה
שֶּׁיְּרַוֵּחַ אֶת הַשְּׁכָבוֹת,
שֶׁיָּעִיף אוֹתִי
לְמָקוֹם
בּוֹ אוּכַל לִהְיוֹת אֲנִי.
יְצַרְתֶּם אוֹתִי
בֹּרֶג טוֹב. אֲמִינָה
אֲבָל לֹא מִסְתּוֹבֶבֶת עַד הַסּוֹף.
אֵין סַרְגֵּל שֶׁיִּמְדֹּד אוֹתִי,
נְשָׁמָה לֹא תּוּכְלוּ לִקְנוֹת.
מִי מַחֲזִיק אֶת הַקְּלָפִים?
מִי מַחֲלִיט עַל מְנַצֵּחַ אוֹ מַפְסִיד
פֶּתִי מַאֲמִין, וַאֲנַחְנוּ פְּתָיִים.
מִלִּים פִּתּוּנִי
לִשְׁלֹל הִגָּיוֹן פֹּה.
אֲנִי צְרִיכָה סְדָקִים
לִבְנוֹת בַּיִת.
*מתוך: ׳לילית, יומן חוף הגלות׳ (הוצאת ׳הוצאה עצמית׳, 2019).
