*

מים עולים רכים, האור גלי
הבטון שמבין רועש, רקמת שברים
והרקמה פורחת, הנסוגים חוזרים
ואני חולה ומפחד מאהבה
הרוח מעיפה האש שהתפזרה
וליטוף האוויר המגיע שמרגיע
המגע הוא מקום הרגע, המושא החסר שמרגיע
אהבתי את אבי, בו התביישתי תמיד, אחריו כיסיתי עד שברחתי
אכן הייתי מהאנשים המשרתים זהויות בדויותם בבדידותם להישרדותם
זחל כאן ועכשיו, רוקד על הדף הזה, ומאז זהויות דברים וזהויות בני אדם
לי נשארו ונשארים רק אלו אשר על פי פועלם