שַׁיֶּרֶת נְמָלִים נָעָה תַּחַת עֲלֵי בֵּיצָה
שֶׁל יסְַמִין עֲרָבִי. זֶה, רֵיחוֹ לָבָן,
מִסְתַּלְסֵל הֵיטֵב בַּיּוֹם הַחַם.
זְבוּב מְהַלֵּךְ עַל זְרוֹעִי
לְלֹא מַפְרִיעַ וּמִמֶּנָּה אֶל
הַכֶּלֶב הַשָּׁחֹר, הַזּקֵָן
שֶׁתְּבַלּוּל בְּעֵינוֹ.
עֵינֵי הַכֶּלֶב כָּהוּ, הוּא צוֹלֵעַ.
בַּבֹּקֶר אָנוּ צוֹעֲדִים מְתֹאָמִים.
עַכְשָׁו הוּא ישֵָׁן,
לֹא נֶחְרָד מִצְּרִיחוֹת הַדְּרָרָה.
נִשְׁאַרְתִּי לְבַד, עוֹשָׂה מְלַאכְתִּי,
אוֹסֶפֶת, אוֹצֶרֶת לִימֵי
הַשֶּׁקֶט.
*מתוך הו מי או סתה.
