אפולו ואולי דוד של מיכאלאנג'לו
חזה של גבר,
עור מתוח על שרירים.
הזרועות, מארג מדויק של סיבים ורקמות.
עפעפיים מרפרפים
על עיני שקד חומות.
אודם השפתיים
פורץ את כהות העור.
למרגלות האולימפוס,
היו מורחים עירום כזה בשמן.
ופה ברק גופו מזיעה
לא זיעה של און וחוסן,
אלא של שיתוק וחידלון.
השיניים נקשו
והמעיים התרוקנו.
מאות גברים עירומים
ברחבת בטון צואתית,
לפני אולם נושא שלט
"מקלחות."
מותשים מתלאות של חמש שנים,
ממסע של שלושה ימים.
למדו בשישים הדקות האחרונות,
קצה המקל, אדון החסדים.
אולי במקלחות ישטף מעט מהסבל,
יחזור קמצוץ שפיות, כמו עכבר מורעל
שמכלי האוכל יחטוף אגרוף.
כך ניגשו אל הדלתות.
משה הביט בברזים,
ברסיסי המים האוצרים אור.
כל הגברים השתקפו בשלוליות,
לובשי מדים ועירומים.
ןהעירומים החלו ניגשים לכיוון הברזים,
כשנקראו להסתדר שוב בשורות.
"אתה ימינה!
אתה שמאלה!"
הוא הלך לאן שאמר הקול.
היו אלה העיניים השתולות בפניו, שראו
את הנער, שרק אתמול היה ילד,
שנשלח לצד השני,
וניסה להתחכם לגורלו.
צדו אותו עיני הנץ,
וכך נגמר לו גורלו.