ערב לפניי שנשלחה משפחת אבי למחנה ההשמדה חלמנו, בעודם כבר במקום האיסוף, נתבקשה חנה אחותו הבכורה של אבי על ידי אמם, סבתי מלכה, לחזור לגטו ולבדוק מה שלום משה שהורשה להישאר מאחור.



אחותי כלה


את עיניך אחות,

שיערך השחור ובהירות העור

לא אשכח.

ראש עטוף בצעיף

בליל מושלג.


עד יום מותי

את אותו מפגש

 נשאתי.

עת לבקשת אמנו

ממקום המשלוח חמקת,

לפרידה נוספת מהאח.


"בדקי שהכול בסדר בתי הבכורה.

אם לשעת צרה, הוא נשאר לבד.

אנו לפחות יחד."


שנים יסרוני התמונות,

אודות מסעכם המשותף,

האחזתם יד בתוך משאיות הגז?

מלמלו שפתיים את שמי?


ןכך השארתם אותי לבד.

נאבק עם זיכרון ואשם,

עד כלו ימיי.

ירושת עד לבניי.