עַל שְׂפַת הַכִּנֶּרֶת, לְאוֹר יָרֵחַ,

אָכַלְנוּ הָרִים גְּבוֹהִים שֶׁל

לֶחֶם מְטֻגָּן בְּבֵיצָה.

 

נָשִׁים שֶׁקָּרָאנוּ לָהֶן "סָבְתָא" הָיוּ בְּנוֹת

חֲמִשִּׁים. גִּזְעֵי הַתְּמָרִים הֵגִירוּ זֵעָה

גַּם בַּחֹשֶׁךְ. לַמַּיִם הָיָה טַעַם

שֶׁל סֻכָּר וְקִנָּמוֹן.

  

הַיָּדַיִם שֶׁלָּנוּ הָיוּ

בְּנוֹת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. הָרַגְלַיִם שֶׁלָּנוּ הָיוּ

בְּנוֹת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. כָּל הָאֵיבָרִים שֶׁלָּנוּ

הָיוּ בְּנֵי שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה וּבִכְלָל לֹא הָיָה לָנו מֻשָּׂג

שֶׁהֵם אֵיבָרִים.

 

מִישֶׁהוּ אָמַר בַּחֹשֶׁךְ

שֶׁהוּא רוֹאֶה מַשֶּׁהוּ עַל הַמַּיִם.

מִישֶׁהוּ צָעַק: "יְשׁוּ!"

יָשַׁבְנוּ, לָעַסְנוּ והתבוננו.

הָעוֹלָם הָיָה זָקֵן וְעַתִּיק

מִתְמַשֵּׁךְ עַד לְתַחְתִּיּוֹת אֵין שִׁעוּר.

הָיִינוּ טְרִיִּים כָּל כָּךְ.

כְּמוֹ רִצּוּד אוֹר יָרֵחַ עַל מַּיִם.

כְּמוֹ נֵס.