ואולי בעצם
אַמְשִׁיךְ לָבוֹא אַחַת לִשְׁבוּעַיִם
אֶסְרֹק אֶת פָּנַיִךְ לִרְאוֹת מָה חָרַץ בָּךְ הַזְּמַן
תּוֹהָה מָתַי יִמְצָא דַּרְכּוֹ אֶל מִצְחִי
אַתְּ תִּפְרְקִי כִּבְדֶרֶךְ אַגַּב אֶת כָּל מָה שֶׁאָגַרְתְּ
מֵהַפַּעַם שֶׁעָבְרָה.
נְסַיֵּם בַּמוֹרְס הַקָּבוּעַ
מִצְמוּץ קָצָר,הוֹרָדַת סַנְטֵר,מִצְמוּץ מְמֻשָּׁךְ
שֶׁאוֹמֵר בִּשְׂפָתֵנוּ,אַף מִלָּה לְאַבָּא.
אוּלַי בְּעֶצֶם דָּבָר לֹא יִשְׁתַּנֶּה
רַק הַזְּמַן,כְּמוֹ הָרֹטֶב שֶׁל הַדָּג
זוֹלֵג בֵּין אֶצְבְּעוֹתֵינוּ
וְהַמַּחְשָׁבָה מִתְגַנֶּבֶת
מִי יֵלֵךְ קֹדֶם.
*פורסם בקפל גיליון מספר 1.
