קלאודיה

קלאודיה

אַתְּ אוֹמֶרֶת שֶׁאֲנִי בֶּטַח מְרַחֶמֶת עָלַיִךְ,

כְּשֶׁאֲנִי רוֹאָה אוֹתָךְ

עִם כּוֹבַע דֻּבּוֹן רָכוּס תַּחַת הַצַּוָּאר

וּשְׂעַר שֵׂבָה מְבַצְבֵּץ תַּחְתָּיו.

לֹא זוּג תִּינוֹקוֹת שֶׁל הַבַּת שֶׁלָּךְ,

נָחִים בַּעֲגָלָה

אֶלָּא 

עֲרֵמוֹת שַׂקִּיּוֹת עִם פַּחִיּוֹת, עַל הַיָּדִיּוֹת.

יוֹשֶׁבֶת בְּיָד נִרְעֶדֶת סִיגַרְיָה

עַל פִּנַּת הָרְחוֹב בּוֹ גַּרְנוּ,

בּוֹ נָתַתְּ לִי קִירוֹת, חַלּוֹן מִטָּה וְדֶלֶת,

כִּי הָיָה לָךְ חֶדֶר רֵיק

אַחֲרֵי שֶׁעָקְרוּ אֶת בִּתֵּךְ מִבֵּיתֵךְ.

יָשַׁבְנוּ בַּמִּטְבָּח, יָדֵךְ רָעֲדָה.

אָמַרְתְּ שֶׁאַתְּ חַוָּה

שֶׁהִתְפַּצְּלָה לְמָלֵא חַוּוֹת,

וְאַתְּ צְרִיכָה לַחֲזֹר הַבַּיְתָה.

כֵּיצַד תִּמְצְאִי כָּעֵת אֶת הַשְּׁבִיל?

הַגֶּשֶׁר צַר לְעֶגְלַת בַּקְבּוּקִים.

אָמַרְתְּ, הֵם לֹא יְכוֹלִים לַהֲרֹג אֶת הַדִּמְיוֹן

כְּשֶׁהֵם קוֹצְצִים בְּנֵי אָדָם לְהַתְאִים לַתְּמוּנָה,

אִי אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת אֶת הַסֵּדֶר הַקּוֹסְמִי.

אָמַרְתְּ, אֲנַחְנוּ פַּרְעוֹנִים שֶׁחוֹלְמִים אֶת עַצְמֵנוּ

בְּמַצַּב תּוֹדָעָה גָּבֹהַּ.

מַה קָּרָה לַחוֹלֵם הָרוֹקֵם אוֹתָךְ, קְלָאוּדְיָה?

כֵּיצַד נִתַּק הָעֲפִיפוֹן הַיָּתוֹם וְהֶאֱמִין

שֶׁהוּא טִיחַ,

בֵּין לִבְנוֹת הַבֵּטוֹן?

*מתוך: ׳לילית, יומן חוף הגלות׳ (הוצאת ׳הוצאה עצמית׳, 2019).