מְכוֹנָה שׁוֹקוֹלָד 


הִתְרַגַּשְׁתִּי נוֹרָא כְּשֶׁהַמְּכוֹנָה שָׁלְפָה לְבַקָּשָׁתִי שׁוֹקוֹלָד 

עַל מַגַּשׁ פְּלַסְטִיק שָׁקוּף.

מָצָאתִי אֶת עַצְמִי בּוֹכֶה נוֹזְלִים שֶׁל רֶגֶשׁ בִּשְׂדֵה הַתְּעוּפָה

קְצִין הַבִּטָּחוֹן הִגִּישׁ לִי מִמְחָטָה

אָבִי, שֶׁמִּזַּרְעוֹ קֹרַצְתִּי, מֵעוֹלָם לֹא הֵבִיא לִי אֲפִלּוּ סֻכָּרִיָּה.

וְהִנֵּה, מְכוֹנָה זָרָה, בְּלִי נְשָׁמָה וְדָת וְקֶשֶׁר דָּם – 

מַמְתִּיקָה אֶת שְׁעוֹתַי עַל הַכַּדּוּר

תְּמוּרַת יוּרוֹ אֶחָד בִּלְבַד.



**מתוך: מטרו - שירים מחוץ לבית, ביטאון שירה - הוצאה לאור.