***

כָּאן בְּיַד אֵלִיָּהוּ
הָרְחוֹבוֹת הֵם כְּמוֹ בַּיִת
וַאֲנִי זוֹרֶמֶת אֲלֵיהֶם בְּלִי חֲזִיָּה.
בַעֲּלִי גהַָּר עָלַי כּלָ הַלּיַלְָה
אִשָּׁה שֶׁלִּי, הוּא קָרָא לִי
וְלִי, עִנְיְנֵי כֹּחַ לאֹ מְזִיזִים
בַּעֲלִי יוֹדֵעַ אוֹתִי טוֹב
מִכָּל הַמְּחָאוֹת שֶׁל שִׁחְרוּר הָאִׁשָּה
כלָּ הַזמְַּן אֲניִ מְביַצֶּתֶ
הַבַּיִת הוֹמֶה יְלָדִים
חָלבָ מְטַפטְֵף מֵהַפּטְָמוֹת
נִסְפָּג בַּטְּרִיקוֹ שֶׁעָלַי
אֲנִי אוֹהֶבֶת חֻפְשׁוֹת לֵדָה
עוֹד מְעַט אַעֲמִיד סִירִים שְׁנַיִם שְׁלוֹשָׁה
הָעוּגָה שֶׁלִּי תַּעֲלֶה
ואֲַניִ אֶתְפּחַ ואְֶתְפּחַ