כַּאֲשֶׁר נֶעֱצָב אָדָם
נֶעֱצָבִים עִמּוֹ חֲפָצָיו
דּוֹהִים הַצְּבָעִים בִּבְגָדָיו
הַשְּׁמוּטִים עַל הַגּוּף
שֶׁקָּמֵל אֶל תּוֹכוֹ בִּקְפָלִים
כִּקְלָפִים קְמוּטִים.
כַּאֲשֶׁר נֶעֱצָב אָדָם
נֶעֱצָב בֵּיתוֹ וְקָרִים קִירוֹתַיו
וְאוֹר אֵינוֹ מְחַלְחֵל לַחֲלָלִים
אֲטוּמִים הַנָּסִים
מִן הַתְּסִיסָה שֶׁבַּחוּץ.
וְלָכֵן כַּאֲשֶׁר נֶעֱצָב אָדָם
נַחֲלֵי עֶצֶב זוֹרְמִים בְּעִקְבוֹתָיו
לְכָל מָקוֹם בּוֹ יַנִּיחַ עֲקֵבָיו.
וְאִם נִסְתָּר הָעֶצֶב כְּיֶלֶד מְשַׂחֵק
בִּתְחוּשַׁת כַּף יָד אַמִּיצָה נְגַלֶּהוּ
בְּרַכּוּת מַבָּט
בְּחֻדָּהּ שֶׁל מִלָּה.
*מתוך: "טבורו של הלילה" (אבן חושן, 2015).
