מֵאֲחוֹרֵי חֹרֶשׁ סָבוּךְ

בְּשִׁפּוּלֵי הַמִּדְרוֹן – שָׁם –

יֵשׁ בְּרֵכָה טִבְעִית קְטַנָּה,

צְלוּלָה עַד שֶׁרוֹאִים לַחַלּוּקִים

אֶת הַגֻּמּוֹת הָאֲפֵלוֹת,

דְּמוּמָה עַד שֶׁשּׁוֹמְעִים בָּהּ

אֶת כָּל הַצְּעָקוֹת.

זָר, לָמָּה לָלֶכֶת סְחוֹר־סְחוֹר?

פַּעַם, תְּאַשּׁוּר, בִּתִּי הַקְּטַנָּה,

טָבְעָה שָׁם בַּבְּרֵכָה;

גַּם תִּדְהָר, בְּנִי הַבְּכוֹר,

שֶׁזִּנֵּק לְהַצִּיל אוֹתָהּ.

עַכְשָׁו שְׁנֵיהֶם צוֹמְחִים כָּאן,

בַּבֻּסְתָּן שֶׁלָּנוּ,

וּבְכָל יוֹם פָּנוּי – אוֹ לֹא –

אֲנִי יוֹשֵׁב אִתָּם

לִשְׁתּוֹת כּוֹס תֵּה, וּלְדַבֵּר.

עַל הַכֹּל, זָר, עַל הַכֹּל

אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים.

עַל הָרוּחַ, עַל הַצִּפֳּרִים,

עַל הַשֶּׁמֶשׁ הַנִּשְׂרֶפֶת.

נִשְׂרֶפֶת, זָר, נִשְׂרֶפֶת.

וְלִפְעָמִים הֵם מִתְוַכְּחִים,

תְּאַשּׁוּר וְתִדְהָר שֶׁלִּי,

וְלִפְעָמִים צוֹחֲקִים,

וּפְעָמִים, בֵּין הָעַרְבַּיִם,

אֲנַחְנוּ סְתָם שׁוֹתְקִים, שְׁלָשְׁתֵּנוּ,

וְנוֹתְנִים אֶת עַצְמֵנוּ לַלִּטּוּף

שֶׁל הַשָּׁמַיִם הַכְּתֻמִּים,

שֶׁפִּתְאֹם, בְּתוֹךְ כָּל הַצְּבָעִים הָאֵלֶּה,

מַרְאִים לָנוּ אוֹתָהּ,

אֶת הַבְּרֵכָה הַדְּמוּמָה

עַד שֶׁשּׁוֹמְעִים בָּהּ – זָר –

אֶת כָּל הַצְּעָקוֹת.