הַזִּקְנָה מְשַׁחְרֶרֶת.

אֲנִי כְּבָר לֹא עוֹמֶדֶת

בְּמִסְדַּר נוֹכְחוּת.

יֵשׁ לִי פְּנַאי לָרֹב

לְפַתּוֹת צִפּוֹר.

אִם תָּבוֹא,

אוֹ לֹא תָּבוֹא,

הַיְנוּ הַךְ.

אֲנִי מְהַלֶּכֶת לְאִטִּי,

חֲבָל כִּי הַזְּמַן מְמַהֵר.