"לְכִי-לָךְ מֵאַרְצֵךְ וּמוֹלַדְתֵּךְ וּבֵית אִמֵּךְ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֵךְ" – יָצְאָה בַּת קוֹל וְקָרְאָה.

אֶלָּא שֶׁלֹּא הָלַכְתִּי, לֹא הִסְכַּנְתִּי לְצַיְּתָנוּת. אֶל אַרְצִי וּמוֹלַדְתִּי נִמְלַטְתִּי. אֶל בֵּית אִמִּי.

שָׁם לֹא אֵאָלֵץ לְהִלָּחֵם עַל אֶרֶץ וּבַיִת. שָׁם אֲהוּבָתִי אֵינָהּ נִסְתֶּרֶת. שָׁם הִיא מְדֻבֶּרֶת.

וּבְשָׂפָה אַחֶרֶת צְלוּלָה, שֶׁמִּתְעוֹרֶרֶת כָּאן וְעַכְשָׁו. שָׂפָה סֶקְס זוֹ מַנְיָאקִית וְשֶׁלִּי.



מתוך: שׁוֹאֶגֶת בְּלוּלְאַת-אֵינְסוֹף, (פרדס, 2016), מאת ענבל אשל כהנסקי.