תִּרְאִי אֶת עֵץ הַמֵּיְיפֵּל בַּגִּנָּה שֶׁלִּי,
הֶעָלִים לַּחִים, אֲדֻמִּים, הִפְסַקְתִּי לְחַפֵּשׂ
אֶת הֵפֵּקָנִים דשני השמש שֶׁלָּךְ בֵּין עֲנָפָיו.
אֲנִי נוֹהֶגֶת בְּאוֹטוֹ רָחָב מִמִּדּוֹתַי וְשִׁלְטֵי הַכְּבִישׁ
בִּשְׂפַת אִמָּהוֹת אֲחֵרוֹת, וְהָרַמְזוֹרִים צְהֻבִּים
וּמִתְנַדְנְדִים מֵעַל חוּטִים, וְאֵין רוּחַ
וְאֵין שְׁאָר רוּחַ.
אֲנִי מְסוֹבֶבֶת מַפְתֵּחַ בְּחוֹר הַמַּנְעוּל
שֶׁל בַּיִת שֶׁנִּבְנָה בְּיָדַיִם זָרוֹת, עֲבוּר אֲנָשִׁים
שֶׁאֵינָם אַתְּ וְאֵינָם אֲנִי, בִּזְמַנִּים
שֶׁקָּדְמוּ גַּם לִי וְגַם לָךְ.
אֲנִי יוֹדַעַת לִנְקֹב בְּאַנְגְּלִית בְּאַרְבָּעָה שֵׁמוֹת
שֶׁל חִטָּה וְלִבְחוֹר לֶחֶם בְּמַאֲפִיָּה שֶׁאֵין בָּהּ דָּבָר
מֵהָאֲדָמָה שֶׁבָּהּ אַתְּ קְבוּרָה, שֶׁבָּהּ
יָלַדְתְּ אוֹתִי. לָמַדְתִּי
אֶת תְּנוּדוֹתָיו שֶׁל חֹרֶף קָפוּא,
עָצוּם וְדוֹמֵם מֵהַחֹרֶף שֶׁבֵּין זְרוֹעוֹתָיו
עָבַרְתְּ מִגּוּפֵךְ. לְאָן הָלַכְתְּ, לְאָן הָלַכְתִּי
לְאָן הָלַכְתְּ, לאן.
אִלּוּ נִפְגַּשְׁנוּ הַיּוֹם בָּרְחוֹב הָיִית שׁוֹאֶלֶת,
זֹו אַתְּ? וְאוּלַי,
לֹא הָיִיתִי יוֹדַעַת לַעֲנוֹת.