מָה הֵן סוּפוֹת הַחֹרֶף פֹּה

לְעֻמַּת הַסְּעָרוֹת שֶׁעָבַרְתִּי? אֲנִי הוֹלֶכֶת

בַּגֶּשֶׁם בְּלִי לְמַצְמֵץ וּמִתְבּוֹנֶנֶת דַּרְכּוֹ

בְּשֶׁקֶט בַּעָלִים סְמוּקֵי הַקֹּר,

מָה הוּא הָאָדֹם שֶׁלָּהֶם לְעֻמַּת הַדָּם שֶׁרָאִיתִי?

אספתי בְּיָדַי את מַפֹּלֶת גּוּפָה שֶׁל אִמִּי,

מָשַׁכְתִּי אֶת חוּטֵי נְשִׁימוֹתֶיהָ

נֶגֶד כִּוּוּן הָרוּחַ. הָיִיתִי בָּאֵשׁ.

הִתְעַוַּרְתִּי בְּעֵין הַסְּעָרָה.

 

עַכְשָׁיו כָּל זֶה מֵאֲחוֹרַי.

אֲנִי אוֹפָה שׁוּב תַּפּוּחֵי אֲדָמָה בַּתַּנּוּר.

מַנְבִּיטָה שֹׁרָשִׁים בְּצִנְצֶנוֹת

מַקְשִׁיבָה לְמִסְרֵי הָעֲנָנִים.