"איך הייתה ההרצאה?" שואל ערן.

"איזו הרצאה?" שואל מתתיהו.

"על חיפוש חיים ביקום." משיב ערן קצת מבולבל. "באולם למעלה, לא הייתם?" חיוכו של מתתיהו לא מש מפרצופו. "לא." הוא משיב. "רק נכנסנו רגע לשירותים, גרים כאן ברמת-אביב" הוא מניף את ידו בתנועה סתמית לכיוון הקניון.

"אה" מהנהן ערן.

יש שתיקה קצרה של רבע דקה. "טוב להתראות." מתתיהו שוב מניף את ידו הפעם לעבר גבה המתרחק של בת-זוגו.

כשמתתיהו יוצא מטווח שמיעה אני שואלת את ערן. "הייתם פעם חברים?"

"הוא עשה תואר שני בתחום שלי, ואז הוא החליט שהתחום הזה לא בשבילו ועשה בסוף דוקטורט בגיאומטריה חישובית. המנחה שלו היה בחור צעיר שחזר בדיוק מארצות-הברית. אז התחום היה חדש והוא היה הראשון בארץ שהתמחה בו. הוא לקח את מתתיהו ועוד דוקטורנט ושניהם הצליחו יפה מאד. עבדו קשה, פרסמו מאמרים רבים, נסעו לפוסט-דוקים טובים בארצות-הברית וחזרו לארץ כמו מלכים. שניהם היום פרופסורים. אני עוד זוכר איך הוא אמר שתורת הקבוצות גדולה עליו בכמה מידות ומופשטת מידי עבורו. בסוף הוא פרופסור באוניברסיטה ואני במכללה."

אם אחי ציפה שארחם עליו הוא פספס בגדול. אני יודעת שחוקרים העובדים במעבדות הסודיות של המוסד לא מפרסמים מאמרים בז'ורנלים הרגילים ולא נהיים פרופסורים באוניברסיטאות. להפך, במוסד מסדרים להם סיפור כיסוי והופכים אותם, כלפי חוץ, למורים או לעובדים בעבודה מסודרת אחרת, אבל אני בטוחה שבתוך המוסד הם מקבלים את התהילה והכבוד הראוי.

"טוב לך במכללה." אנחנו יוצאים מהשער המסתובב.

"טוב, אבל בכלל לא אכפת במכללה אם אני חוקר או לא."

"אתה מתעקש לחקור."

"נכון, אני מתעקש לחקור. דבר אחד אני לא מבין, הם נראו ממש כמו זוג שיוצא מההרצאה. אני לא קונה את הסיפור על הפיפי. מה הוא מתבייש להודות שהיה בהרצאה פופולארית ושילם שלושים וחמישה שקלים כמונו?"

מתוך: "עובדות מהדמיון / גליה אבן-חן", רומן, ספרא 2015