אבי

אָביִ היָהָ

שְׂבַע רָצוֹן מִסִּפּוּרַי אוֹדוֹתֶיךָ.

הוּא בָּטַח בְּכַפּוֹת יָדֶיךָ הַגְּדוֹלוֹת

וְחִיֵּךְ מִתּוֹךְ אִלְּמוּתוֹ.

כָּךְ יָכוֹל הָיָה לִשְׁלֹחַ אוֹתִי לְהִסְתַּבֵּךְ

בְּשַׂעֲרוֹת רֹאשְׁךָ וּלְהָסֵב לַקִּיר אֶת פָּנָיו הַחִוְרוֹת

וְַקְרַקפְתּוֹ הֵַקּרַחַת.

עֶרֶב אֶחָד דִּוְּחוּ בַּחֲדָשׁוֹת אוֹדוֹת גֶּשֶׁם מֶטֶאוֹרִיטִים.

בְּמוֹרַד שְׁבִיל בֵּיתֵנוּ דָּחַפְתִּי אוֹתוֹ בְּכִסֵּא גַּלְגַּלִּים

וְהוּא אָחַז בְּכַף יָדוֹ הַמַּרְעִידָה מִשְׁקֶפֶת מְשֻׁכְלֶלֶת

הִנֵּה כּוֹכַב הַצָּפוֹן, שׁוֹטֵט מַבָּטוֹ.

כְּשֶׁמֵּת, לֹא אָמַרְנוּ עָלָיו דְּבָרִים נִמְלָצִים.

מתוך: -"אין עדות": הוצאת הקיבוץ המאוחד 2014