בֶּן אָדָם, בְּלֶכְתְּךָ בֵּין הַסִּפְרִיּוֹת, הַסְכֵּת לַפֶּרֶא הַסּוֹבֵב,
לְרַחֲשֵׁי הַסְּתָו, לְיִלְלוֹת הַחֲתוּלִים
הֵם מְסַפְּרִים אֶת סִפּוּרֵי עֲבָרְךָ
וְאֶת סִפּוּרֶיךָ עַצְמָם
אֵיךְ הָלַכְתָּ בַּשָּׂדוֹת וּבַיָּם הַקָּרוּעַ
וּרְשָׁמֶיךָ נִרְשְׁמוּ בְּסִפְרֵי הַפֶּרֶא
כִּי לַטֶּבַע סְפָרִים עֲבֵי כָּרֵס
וְגַם לְךָ פֶּרֶק בָּהֶם.
מתוך: דממת חול נשפך, תמה חזק, הוצאת עיתון 77, 2016
