נְקִישׁוֹת בְּחַלּוֹן הָעֶרֶב

אָבִי חָזַר מִן הַעֵבֵר הַשֵּׁנִי כְּגֶשֶׁם.

בַּמָּקוֹם הַפָּנוּי לְאוֹרֵחַ

אֲנִי מְנִיחָה צַלַּחַת רֵיקָה, מַזְלֵג, סַכִּין

וּמְשַׁעֶרֶת כִּי לֹא יִשָּׁאֵר זְמַן רַב.

הַמֵּתִים אֵינָם יְדוּעִים בְּרָעַבוֹנָם לְאֹרֶז לָבָן וְעֲדָשִׁים.

כְּתָמִיד, יַעְדִּיף לִקְרֹא בָּ"אֲהָבִים וְגֶשֶׁם" שֶׁל נָגִיבּ מָחְפוּז

שֶׁקָּנָה בְּכְרִיכָה רַכָּה בָּעִיר הָעַתִּיקָה לִפְנֵי שָׁנִים.

זִכְרוֹנוֹת נֶאֱסָפִים אֶל הַשֻּׁלְחָן כְּתָּבְשִׁילֵי כֹּחַ:

יָדָיו הָרְחָבוֹת שֶׁל אָבִי אוֹחֲזוֹת בְּיָדִי וּבְיָד אֲחוֹתִי,

אוֹחֲזוֹת בְּמַחֲרֹזֶת הַמִּסְבָּחָה, בַּמִּקְטֶרֶת, בַּסְּפָרִים,

בְּאוֹתָהּ עֲדִינוּת הַשְּׁמוּרָה

לִדְבָרִים שְּׁבִירִים.

*מתוך: "נפש, חשבון", הוצאת מקום לשירה, 2015 (עורך: ד"ר גלעד מאירי).