אַבָּא, אֲנִי עוֹמֶדֶת בַּמָּקוֹם שֶׁאָסוּר הָיָה לְךָ לַעֲמֹד.

מְדַבֶּרֶת גֶּרְמָנִית כִּשְׂפַת-אֵם חוֹרֶגֶת וְעַרְבִית עִילֵגֵת,

הַהוֹלֶכֶת וּמִתְרַחֶקֶת מֵאָז מוֹתָהּ שֶׁל סָבְתָא.

בַּשִּׁעוּר הָרִאשׁוֹן בַּחוּג לְסִפְרוּת גֶּרְמָנִית, דּוֹקְטוֹר נִירָאד

חִיֵּךְ וְשָׁאַל: "אֲבָל אֵיךְ הִגַּעְתְּ לְכָאן?"

יָשַׁבְתִּי עַל סַפְסָלֵי הָאוּנִיבֶרְסִיטָה הַחוֹפְשִׁית בְּבֶרְלִין

וְעַל גְּדַת נָהָר הַשְׁפְּרֵה וְלֹא בָּכִיתִי בְּזוֹכְרִי אֶת צִיּוֹן. שָׁכַחְתִּי

מֵאַיִן אֲנִי בָּאָה וְיָדַעְתִּי רַק לְאָן אֲנִי הוֹלֶכֶת: רָחוֹק

כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר מִבַּבֵל. בְּבוּרוּתִי הֶעֱדַפְתִּי

אֶת כְּתָבֵי הַייְדֵּגֵר עַל פְּנֵי הַהֲוָיָה וְהַזְּמַן שֶׁל הַבַּיִת.

אָהַבְתִּי אֶת הַסְוִויטוֹת לְצֶ'לּוֹ שֶׁל בָּאךְ זְמַן רַב לִפְנֵי שֶׁהִפְסַקְתִּי

לִקְרֹא לפָרִיד אִיל אַטְרָשׁ "רַעַשׁ".

כְּשֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי מִתַּרְדֶּמֶת אֵירוֹפָּה וַעֲבוֹדַת שָּׂפָה זָּרָה,

מַלְּאוּ כְּבָר עֶשֶׂר שָׁנִים לְמוֹתְךָ וְלֹא הִסְפַּקְתִּי. לֹא הִסְפַּקְתִּי.

אֶת חֲתָנְךָ הַפְלֵמִי לֹא פָּגַשְׁתָּ, גַּם לֹא אֶת נֶכְדְּךָ בָּהִיר הַשֵּׂעָר.

הוא נִּקְרָא עַל שִׁמְךָ וּמַבָּטְךָ טָמוּן בְּעֵינָיו כִּסְגֻלָּה.

הוּא אוֹהֵב חַמְסִין וְעָמִיד בִּפְנֵי כְּפוֹר. כָּמוֹנִי, אַבָּא,

הוּא מְפַטְפֵּט אֵירוֹפֵּאִית שׁוֹטֶפֶת, אוֹהֵב לְנַגֵּן בְּכִנּוֹר. כָּמוֹךָ,

שָׁר בְּלִי זִיּוּפִים שִׁירִים שֶׁל אוּם כּוּלְת'וּם, מֵהַתְחָלָה עַד הַסּוֹף.

 

*מתוך: "נפש, חשבון", הוצאת מקום לשירה, 2015 (עורך: ד"ר גלעד מאירי).