שיר אושר

בְּמַשָּׁק חוֹלֵף נָסְקָה מִתּוֹכִי

צְעָקָה בְּגֹדֶל אֶגְרוֹף.

אַחַר נִרְכַּן אֶל פְּעִימוֹת רַקָּתִי,

הֶאֱזִין לְשִׁכְבוֹת הַדִּבּוּר הַפְּנִימִי.

בַּמֶּה שִׂמְחָה נִקְנֵית אִם לֹא בִּקְנָאוֹת קְטַנּוֹת

עַל פְּרִיחַת אִירוּסִים בִּשְׂדוֹת אֲחֵרִים,

עַל סְבַךְ חָמִים, זְרוֹעוֹת עֲנָפִים נִלְפָּתוֹת זוֹ בָּזוֹ,

עַל קִרְעֵי עֲנָנִים מַנְמִיכִים פֶּה אֶל פֶּה לְחָשִׁים,

עַל בְּאֵרוֹת עֹנֶג, עַל תַּפּוּז הַדָּם, שֶׁמֶן הַמֹּר וְהַמָּאוֹר.

בִּדְמָמָה מֻנָּחוֹת בִּי עַכְשָׁו שִׁכְבוֹת הַנֶּפֶשׁ כְּנוֹצוֹת שֶׁנָּשְׁרוּ.

(מתוך הספר איזון שביר, הקיבוץ המאוחד 2015)