המצאת השמחה


כָּל-עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ יִיף בְּצֵאתוֹ וּבְבֹאוֹ

וְכוֹכְבֵי-אֵל לֹא-נִלְאוּ עוֹד מֵרְמֹז לִי –

עוֹד לֹא יָרַדְתִּי מִכָּל-נְכָסַי

וּמַעְיַן תַּנְחוּמוֹתַי עוֹד לֹא-דָלָל.

 (הולכת את מעמי,חיים נחמן ביאליק)


כָּל יוֹם הִמְצֵאתִי לָךְ שִׂמְחָה חֲדָשָׁה.

לִפְעָמִים הַשֶּׁלֶג חָסַם לִי

אֶת הַהַמְצָאוֹת.

הָלַכְתִּי בָּרְחוֹבוֹת וְקִבַּצְתִּי אַהֲבָה

עֲבוּרֵךְ

וְקָפֶה

עֲבוּרִי,

שֶׁאוּכַל לְאוֹהֲבֵךְ

מִבְּלִי שֶׁאֻכַּל.

לֹא פָּסַקְתִּי מִלְּהִמֵּס,

אוּלָם הַשֶּׁמֶשׁ יִיף בְּבוֹאוֹ וּבְצֵאתוֹ,

מִכְּשֶׁכְּבָּר בָּא,

מִלְּבַדּוֹ אַיִן.


חָזַרְנוּ לַמִּדְבָּר.

אֵין דֵּי חֹשֶׁךְ,

אֲבָל הַקָּפֶה שָׁחֹר,בּוֹצִי.

כּוֹכָבִים,וְגַם גֶ'ט לֶג,נִלְאוּ מֵרְמֹז לִי.

כָּאן הַשֶּׁמֶשׁ לֹא מָשׁ,

מַעְיַן תַּנְחוּמוֹתַי,וְגַם הַמְצָאוֹתַי,

דָּלַל.

יָרַדְתִּי מִנְּכָסַי 

עָלִיתִי אַרְצָה.