​בּוּרוּת / מילן קונדרה

הגירה... ירידה.....נטישה - ביני לבין עצמי חשבתי שכל הכעסים והאשמות הקשורים בכך מתרחש רק אצלנו בארצנו הקטנטונת, והנה בא מילן קונדרה וגילה לי שבפראג כמו בתל אביב, כל הבוחר לגור מחוץ למולדת הופך כהרף עין לבוגד. ואותו בוגד שכלל לא ידע שהוא כזה, שומע מחבריו, גם מהטובים שבהם, נזיפות ברמת חריפות זו או אחרת, תלוי כיצד המולדת מתנהגת באותו היום. והבוגד עצמו אינו יודע מה תפקידו באותה משוואה – האם להתנצל את שאינו דורש התנצלות ... האם בכל זאת להסביר את שאינו דורש הסבר.... האם להתעלם???? ואז מגיעים החלומות. "מהשבועות הראשונים של ההגירה, חלמה אירנה חלומות מוזרים: היא נמצאת במטוס המשנה כיוון ונוחת בנמל תעופה בלתי מוכר; גברים חמושים, במדים, ממתינים תחת כבש המטוס; זיעה קרה מכסה את מצחה... " גם מרטין בעלה חלם את אותו החלום. "כל בוקר הם נהגו לספר זה לזו את החלום הזהה על זוועת השיבה אל המולדת. והנה נודע לאירנה כי כל המהגרים חולמים את החלומות הללו, כולם, בלי יוצא מן הכלל. תחילה נגעה לליבה האחווה הלילית הזאת של אנשים שלא הכירו אלה את אלה, אבל מאוחר יותר התרגזה מעט: איך אפשר לחיות במשותף חוויה אישית כל כך כמו חלום?" והנה מתברר שאלפי מהגרים חלמו אותו חלום עצמו באותו לילה עצמו באינספור גרסאות. הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף־מוֹלַדְתּוֹ, כתב טשרניחובסקי ואנו, הישראלים, חוזרים, משננים ואומרים זאת עד בלי די. אם כך נראה שהתבניות הארצישראליות זהות לתבניות של הגויים. "אותו קולנוען של תת-הכרה ששיגר אליה ביום פיסות נופי מולדת, כמו בבואות של אושר, אירגן בלילה שיבות מפחידות לאותה ארץ עצמה. היום היה מואר ביופיהּ של הארץ שנעזבה, הלילה בחרדה לחזור אליה. היום הראה לה את גן העדן שאיבדה, הלילה את הגיהנום שממנו נמלטה".