סיימתי כרגע לקרוא את השתיין של פלאדה אחרי המלצות שקראתי כאן בפורום. קראתי כבר את לבד בברלין ואת בארצי הזרה לי. שניהם היו ספרים מרתקים מכל בחינה. אך השתיין היה פשוט ספר דוחה, על אנשים שפלים ודוחים, על מוגלות, נשיכות אף ופסיכים. ניסיתי כל הספר לחשוב היכן המסר הצפון שנכתב עליו רבות, ביקורת סמויה בין השיטין כביכול. לא הבנתי. סיימתי לקרוא, על אף שלא היתה כל התפתחות בעלילה וגם הגיוון בדמויות לא היה מלבב. הייתי שמח לעצה ולפרשנות, למה שפיספסתי. (ביקורת מאת כנען שחק).